החלטה בתיק ת"פ 185-11-12

1.       הנאשם שרת כשוטר במשמר הגבול, ובכתב האישום שהוגש נגדו ונגד אשתו מיוחסות לשניים עבירות שונות.

2.       בעניינה של אשת הנאשם נעשה בין הצדדים הסדר טיעון. על פי הסדר הטיעון, אשת הנאשם הודתה בעבירות שיוחסו לה בכתב אישום מתוקן שהוגש נגדה, הורשעה על פי הודאתה, ודינה נגזר.

3.       באישום הראשון בכתב האישום נטען, כי בתאריך 9.10.2012 הנאשם ואשתו הלכו לחתונה של קרובת משפחה, והפקידו את בתם התינוקת ומספר תיקים במשמורתו של קרוב משפחה אחר. באחד התיקים היה נשקו האישי של הנאשם, רובה סער מסוג M-16 , וכן היה בו אקדח הלם חשמלי, המכונה "טייזר".

          נטען כי בתאריך 11.10.2012, כאשר הנאשם ואשתו שבו מהחתונה, נטלו מבית קרוב משפחתם את בתם התינוקת וכן נטלו מספר תיקים, אך לא נטלו את התיק בו היו מצויים כלי הנשק. למחרת היום, כאשר הנאשם ביקש מקרוב המשפחה את התיק עם כלי הנשק, השיב זה שהתיק אינו ברשותו.  עוד נטען, כי הנאשם נמנע מלדווח על כך שכלי הנשק נגנבו ממנו.

          באישום הראשון מואשם אפוא הנאשם בעבירות הבאות:

(א)     מרמה והפרת אמונים, עבירה לפי סעיף 284 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977;

(ב)      הזנחת השמירה על כלי יריה וחומרים מסוכנים, עבירה לפי סעיף 339 לחוק העונשין;

(ג)      שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין;

(ד)      סיוע לגניבה, עבירה לפי סעיף 383 לחוק העונשין, בצירוף סעיף 31 לחוק זה.

4.       באישום השני נטען, כי לאחר העלמות כלי הנשק שהנאשם הפקיד למשמורת בידי קרובו, תכננו הנאשם, אשתו וקרוב המשפחה להסתיר את גניבת הנשק, ואגב זאת לגנוב כלי נשק נוסף משוטר אחר, חבר של הנאשם. על פי הנטען, בהתאם לתכנית שרקמו השלושה, הזמין הנאשם את חברו השוטר, שהגיע לביתו כדי לאספו, לשתות עמו קפה בביתו קודם שיצאו לדרכם. בעת שאותו שוטר שהה בביתו של הנאשם, נפרצה המכונית בה היה מונח נשקו האישי של השוטר, ואף נשקו שלו נגנב. על רקע העובדות המתוארות באישום השני, מואשם הנאשם בביצוע העבירות הבאות:

(א)     עשיית עסקה בנשק, עבירה לפי סעיף 144 (ב2) לחוק העונשין;

(ב)      קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין;

(ג)      התפרצות לרכב בכוונה לבצע פשע, עבירה לפי סעיף 413ו' לחוק העונשין;

(ד)      גניבה בידי עובד הציבור, עבירה לפי סעיף 390 לחוק העונשין;

(ה)     שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

5.       במסגרת ההליכים הוגשה לבית המשפט תעודת בדבר ראיות חסויות, לפי סעיף 45 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א - 1971, חתומה בידי השר לביטחון פנים.

          בעקבות בקשת באת כוח הנאשם, הורתי, בהחלטתי מתאריך 17.3.2013, להסיר החיסיון מראיות מסוימות שפורטו בהחלטה. לאחר מכן הוחל בשמיעת הראיות. במהלך שמיעת הראיות ביקשה באת כוח הנאשם להגיש כראיה ידיעה מודיעינית שמספרה 073, אך בא כוח המאשימה התנגד לכך. עקב כך הגישה באת כוח הנאשם בקשה נוספת להסרת החיסיון, היא הבקשה המונחת עתה לפני.

          בבקשתה עותרת באת כוח הנאשם להסיר החיסיון מזהותו של מי שמסר שלוש ידיעות מודיעיניות, והן ידיעות 073, 028 ו- 443.

6.       הצורך הציבורי בחיסיון שהוטל על זהות מוסרי הידיעות המודיעיניות ברור, ולו שני טעמים עיקריים. הטעם האחד הוא בטחונם של מוסרי הידיעות, באשר קיים חשש שאם זהותם תחשף, עלולים גורמי פשיעה שונים לפגוע בהם. הטעם השני הוא, שמירת מערך איסוף המודיעין של משטרת ישראל.